• miri Keller

טוקופוביה

המילה טוקופוביה מקורה מהשפה היוונית : טוקו (לידה) ופוביה (פחד), ומשמעותה היא פחד מלידת תינוק.

הפחדים והחששות מהלידה, הינם לרוב לגיטימיים וטבעיים לאישה הרה, בייחוד בהיריון הראשון, אולם כשהחששות הופכים לקיצוניים, ומובילים לקושי בתפקוד היומיומי, אזי מדובר בטוקופוביה.


טוקופוביה

המונח טוקופוביה אינו מוגדר כהפרעה נפשית ב DSM, אולם הוא נוכח תחת הגדרה של "פוביה ספציפית", שכאמור מדובר מפחד מאוד ספציפי סביב הלידה. לדוגמא, מחשבה על לידה, בדיקות מסוימות, חשש מכאב וחשש מדיכאון במהלך או לאחר לידה.

הפחד הקיצוני מהלידה יכול להתבטא בהתקפי חרדה בעוצמות שונות, והתסמינים לרוב יהיו: דפיקות לב מואצות, הזעת יתר, ביעותי לילה, קוצר נשימה, קשיי שינה וכדומה.


אחד התסמינים העיקריים של טוקופוביה הוא הימנעות כניסה להיריון. בין אם מדובר בפעם הראשונה, ובין אם מדובר בפעם נוספת, לאחר היריון ולידה מורכבים עד טראומטיים.

על כן, ניתן לסווג את הטוקופוביה לשני סוגים :

  • טוקופוביה ראשונית - עוד לפני שאישה בהיריון. עצם המחשבה על היריון ולידה מעוררים פחדים קיצוניים, והתגובה לכך היא הימנעות מכניסה להיריון.

  • טוקופוביה משנית - קורית לאחר היריון בסיכון, אובדנים ולידות קשות, אשר מותירים רכיבים פוסט-טראומטיים, שהתגובה אליהם היא בהתאם: הימנעות, חרדה, עוררות יתר, מתח גבוה, חשש מרה-טראומטיזציה ועוד.

בשני הסוגים, יכולה לעלות המחשבה לעבור לידה קיסרית בהרדמה מלאה, מרצון ולאו דווקא מצורך רפואי.


הגורמים העיקריים לתופעה, קשורים לרוב ברקע נפשי קודם, בלידות קודמות קשות, בסיפורי לידה מורכבים ומסובכים (בעיקר מדמויות משפחתיות שחוו זאת בעבר), ופחד מכאב באופן כללי עקב סף כאב נמוך.

בנוסף, נמצא כי הסיכון להתמודד עם טוקופביה עולה בקרב נשים צעירות ונעדרות תמיכה וידע.


חשוב לציין כי המונח הינו חדש יחסית ועדיין לא מוכר מאוד, ולכן כשאישה חווה תסמינים של טוקופוביה ואין לכך הכרה ולגיטימציה מצד הצוות והחברה בכלל, היא חווה תחושות של בושה, אשמה ומבוכה. הצוות "פוטר" את אותה אישה מטיפול בטענה כי כל הנשים מפחדות מהלידה.


לאור העובדה כי המונח חדש ולכן אין עליו המון מחקר, קשה לאמוד את היקף התופעה. ממחקרים מועטים שנעשו, עולה כי כ 20% מכלל הנשים המעונינות להרות יתמודדו עם טוקופוביה.


הטיפולים המוצעים לאישה התמודדות עם טוקופוביה הינם :

  • טיפול תרופתי - אין טיפול מדויק להפרעה, אולם, יציעו טיפול מותאם להפחתת חרדה, בהבנה כי עיכוב הסרוטונין במוח (הורמון שמופעל במצבי חרדה), יסייע בהפגתה.

  • טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים - ניתן לבצע חשיפה הדרגתית לפחדים הספציפיים שעולים, בידיעה כי חשיפה למקום ולמידע תסייע במתן אוריינטציה וכך גם למתן שליטה מסוים. לדוגמא, אישה שחוששת מאוד מכניסה לביה"ח, תגיע לביה"ח באופן הדרגתי, מבוקר, בליווי הצוות המטפל.

  • הרפיות ודמיון מודרך מאוד מסייעות להפחתת החרדה, וכיום יש לא מעט קורסים להכנה ללידה בגישות אלו, אשר עובדות על מחשבות חיוביות ומעצימות בהבנה שמחשבה מייצרת מציאות. מחקר משנת 2001 מצא כי שימוש בטכניקת הרפיות למתמודדות עם טוקופוביה, קיצר את אורך הלידה בשעתיים.

  • מתן מידע פורמאלי לגבי כל חשש שעולה


כפי שכתבתי קודם, אחד הגורמים העיקריים לחרדה הינו הפחד מהכאב. התפיסה החברתית המקובלת, שעוברת דורות, היא שלידה היא הליך רפואי, כואב מאוד ומפחיד, ועל כן יש להימנע ממנו בכל דרך. יחד עם שמיעת סיפורי לידה מורכבים, התפיסה הזו יכולה לעתים לעורר את הפחד שעלול להיות גם קיצוני.

כחלק מהכנה ללידה, אני מעודדת את כל כל מי שחוששת מהכאב (בין אם מאוזן ובין אם קיצוני), לנסות לחשוב על הלידה כהליך טבעי, עוצמתי, עם רמות כאב משתנות אבל לאו דווקא משתקות. כמו כן, לדעת שיש המון אפשרויות להקל על הכאב, להקיף עצמך בתמיכה רגשית ובידע שירגיע אותך, ובעיקר לסמוך על עצמך ועל הצוות שמלווה אותך.


תקופת הקורונה מעצימה את החששות והפחדים, ועל כן הנושא הזה הוא רלוונטי ואף קריטי לימינו. אני מזמינה אתכן להתייעץ עמנו בקליניקה החברתית, לשתף בפחדים וחששות, ולבחון דרכי טיפול מתאימים.


רעות אלינגר,

עובדת סוציאלית MSW, טיפול וליווי רגשי במהלך ולאחר הלידה.


33 צפיות0 תגובות