• miri Keller

שיתוף הילדים האחרים באובדן הריון

לעיתים, אובדן ההריון מתרחש לאחר שכבר קיימים ילדים בבית. הילדים יכולים להיות בגילאים שונים, לעיתים הם אינם יודעים על ההריון שהיה, ולעיתים הם ידעו עליו ואף ציפו לו.


שיתוף הילדים האחרים באובדן הריון

איך נעזור להם לחוות נכון את האבל, נדבר על רגשותיהם ורגשותינו, אך לא נפיל עליהם את הצער והכאב שלנו?

ובכלל, איך מספרים להם על מוות של תינוק שעוד לא נולד...? ואיך מדברים איתם על מוות? מה לומר להם?

שאלות רבות מציפות לאחר האובדן. אנסה לעשות מעט סדר ולבסוף אציע מספר טיפים שיכולים לכוון אתכם, ההורים, בסיטואציה הקשה הזו.


מחקרים בהתפתחות ילדים הראו כי ילדים תופסים מוות בצורות שונות בגילאים שונים.


עד גיל שנתיים- אין הבנה למושג המוות. הילד יכול להיות מודע להיעדרות אחיו, ולהגיב לשינויים שחלו בבית בעקבות המוות, אך יקבל את האובדן ללא קושי כל עוד ההורים ימשיכו למלא את צרכיו הפיזיים והנפשיים.

2-6 שנים- רואה את המוות כהפרדה זמנית או כצורת שינה, ייתכן וידבר על המת כעל אדם חי עדיין. תיתכן רגרסיה בהתנהגות לתקופת ילדות מוקדמת יותר. יתכן ולא יוכל להביע במילים את רגשותיו, אבל יוכל להביע בהתנהגות. 

6-10 שנים- מסוגל לקבל את הסופיות והאוניברסאליות של המוות. רואה את המוות כמשהו קונקרטי שניתן להימנע ממנו ולהיחבא ממנו. יתכן ויחשוב שמחשבותיו או מעשיו גרמו למוות (כמו:"אמרתי שאני לא אוהב אותו"), יתכן וירגיש כעס ודחיה כלפי האח שנפטר, עלול להכחיש שהמוות התרחש ולסרב לדבר על כך. עלול לעסוק בנושאים הקשורים למוות, לשחק בלוויה, בסיפורי רוחות וכדומה, כדרך להסתגל לרעיון המוות.

10 ועד בגרות- מכיר במוות כבלתי נמנע לכל בני האדם, כולל הוא עצמו. מושגים שלו על המוות דומים לשל מבוגר למרות שהפילוסופיה שלו על מוות תמשיך להתפתח ולהשתנות עם ההתבגרות. עלול לפתח פחדים (למשל "זה יכול לקרות לי/להוריי"). יתכן ויתנסה באותם רגשות וקשיים כמו ההורים (אשמה, כעס, עוינות, אפאטיה, חוסר שינה, אובדן תיאבון וכדומה). עלול להרגיש דחוי, מבולבל ובודד. יתכן ויחפש תמיכה ועידוד מההורים.


עקרונות שאני ממליצה לשים לב אליהם בשיחה עם הילדים על מות העובר ואובדן ההריון:

- קודם כל, אינכם חייבים לספר לילדים את כל הפרטים על מה שקרה. בחרו מילים פשוטות וברורות שמספרות על האובדן, בדרך שתהיה נוחה עבורכם ועבור ילדיכם לפי הרמה שלו ורמת תפיסת המוות שלו. ניתן להוסיף תקווה בסוף הסיפור- שנוכל אולי להביא תינוק אחר, או שנעשה משהו לזכרו.

- לילדים בגילאים צעירים מומלץ לספר סיפור ציורי וסמלי. (למשל, "כששותלים שתיל- לפעמים הוא עולה וצומח, ויש פעמים שהפרח לא צומח. למרות שאנחנו משקים אותו ואוהבים אותו ורוצים שהוא יגדל ויפרח... כך קרה גם לתינוק שלנו. הוא היה בבטן אבל הוא לא צמח. למרות שמאוד רצינו... אנחנו מקווים שיצמח לנו תינוק אחר בבטן")

- כאשר מדברים על מות התינוק, כדאי לבטא את המילה מוות באופן רגוע, כמה שניתן, לא בלחץ או חרדה, ולדבר באופן ברור, שלא יהיו אשליות (לא "אולי" או "כנראה"). בנוסף, לא מומלץ לקשר את המוות למחלה או לבית חולים (כי אם הילד יהיה חולה או מאושפז בבית חולים, או מישהו אחר, הוא עלול לפחד שהוא עלול למות). 

- יש לתת מענה על שאלות שהילדים מתעניינים בהן, ולהקשיב היטב למה שהילדים שואלים. ההורים מתעניינים באספקטים אחרים מאשר הילדים. הקשבה מדויקת מה הילד שואל, דיוק מה הוא מבקש לדעת, ומענה באופן מדויק על שאלתו יהיו מותאמים ומדויקים עבורו.

- ‏כדאי לעקוב אחר תגובות הילד לכל שיחה כזו (מסתגר, עצוב, כועס), לשוחח עמו על חלומות, ולתת לגיטימציה להביע רגשות. 

- ‏הבעת רגשות מצד ההורים מקילה על הלגיטימציה להרגיש ומאפשרת הבעה של הרגש ("אני מאוד עצובה. זה עצוב. מה אתה מרגיש?"). אפשר גם לבכות יחד, אך לשים לב שהרגשות של הילדים הם העיקר בשיחה הזו, וההורים שולטים בעצמם ולא "מפילים" על הילד את הצער שלהם. הילדים צריכים לחוש שההורים מרגישים, ומצד שני מכילים את הרגש שלהם ושל ילדם. (אפשר להתפרק בבכי ובעצב בנוכחות בן/בת זוג, הורים, חברים או כל תמיכה אחרת, ובזמן השיחה עם הילד להיות שם עבורו יחד עם כאב ועצב הגיוני של ההורה)

- ‏יש לשים לב לתחושות אשמה שעלולות להתעורר אצל הילד, ולהבהיר לו שאין זו אשמתו. פעמים רבות ילדים נוטים להאשים את עצמם באירועים קשים שקורים סביבם ("קפצתי על אמא לפני יומיים, זה בטח בגללי" , "חשבתי משהו לא טוב היום ולכן התינוק מת" , "הרבצתי היום לחברה וזה קרה בגללי..." וכו'). כדאי להבהיר שזה לא אשמת אף אחד. זה פשוט קרה. 


לסיום, הקשיבו ללב. 


אם יש לכם פרטים שקשה לכם לדבר עליהם- דלגו עליהם וספרו רק את העיקר.

קשה לספר לילדים אך חשוב שתספרו להם ותהיו איתם, במיוחד אם הם ציפו להריון. חשוב שתביעו רגשות ותאפשרו להם להביע גם כן. חבקו זה את זה והיו יחד כך שתוכלו לתמוך בהם ולהיות באבל הזה כמשפחה, כך שלא ירגישו בודדים. ומצאו עבורכם תמיכה כדי שהילדים ירגישו שהם יכולים לקבל את התמיכה שלכם ותוכלו להכיל זאת.


שלכם,

ציפי,

מטפלת רגשית באמצעות מוזיקה (M.A.), מלווה נשים שחוו אבדן הריון בכל שלב.