מה קורה לילדים בין הגילאים שנתיים לארבע?

בימים אלה ממש, הופך ילדכם מפעוט לילד. הוא הולך טוב יותר, אפילו רץ, מטפס ומתעניין בפעילות לשונית וחברתית. הוא יודע לומר דברים רבים, ומבין רבים עוד יותר. הלשון ותהליכי המחשבה מתפתחים בקפיצות ובדילוגים. במקביל, ניתן לראות כי יש ביכולתו או ביכולתה לשבת פרקי זמן ארוכים יותר. בגיל זה הרבה ילדים מחזיקים בטקסים (צלחת מסוימת בארוחה, שגרת שינה), זאת הדרך שלו להוכיח שלמד איך נעשים הדברים במשפחה.

עם זאת, זהו גיל של עקשנות ומרדנות (יש המכנים אותו אפילו "גיל ההתבגרות הראשון") אין הדבר אומר בהכרח שצריך לאפשר ללא גבולות. גם להורים יש זכויות, וכבוד הדדי הוא מרכיב הכרחי של חיי משפחה וחיי חברה.

מה מצופה מההורים בגיל זה?

ילדים לומדים מאתנו גם כאשר אנו מכוונים ללמדם, אך בעיקר כאשר הם מחקים אותנו, כלומר, כאשר אנו מהווים להם דוגמה אישית. הורים רבים, במיוחד כאלה העוסקים בהוראה, מדווחים כי בבואם להיות מורים של ילדיהם, האחרונים מגלים התנגדות רבה ואז נוצרים מתחים קשים. לכן עלינו כהורים לעודד בילד את ההרגשה, שלמידה היא דבר מה מלהיב ומעורר התרגשות, מרכיב חיוני ומהותי של החיים. אם נצליח בכך, יסגל הילד משמעת ובטחון עצמי שילוו אותו גם בלמידה בביה"ס.

הדרך הטובה והנעימה ביותר ללמד ילדים, במיוחד צעירים, היא דרך משחק. למשל, אם ברצוננו לפתח או לשפר את המוטוריקה העדינה שלו או שלה, אנו יכולים להמציא משחקים הכוללים: שרטוט צורות, צבעי מים ואצבעות, הדבקות, חיבור נקודות לתמונה, מספריים, שרוכים, שירי ילדים ומשחקי אצבעות. באופן דומה ניתן לעבוד על מיומנויות הקשורות למוטוריקה גסה - טיפוס, זחילה במנהרה, מגלשות, נדנדות, אופנים, כדורים - בעיטה, זריקה.

גם כאשר ברצוננו לפתח את הכרת העצמי, אנו יכולים להמציא משחקי ציור של עיגולים ותוי פנים. למשל, לצייר תמונה מבולבלת של ילד - ולשאול - מה לא בסדר? או לחילופין להמציא או לדקלם שירים על איברי גוף, לעשות התעמלות ביחד - מתיחות ושחרור איברים, משחק מראה (עושה כל מה שאת/ה עושה).

בגילאים האלה מומלץ גם לפתח את יכולת הדמיון והמשחק דרמטי - להתחלף בתפקידים: היא אמא, הוא סבא, לעודד דמיון: בובות, מטבח, פארק חניה, מכוניות וכו'. הילדים זקוקים גם לתרגול לשוני: מושגי זמן, מה עשה בגן, ספירה, מניה וכיו"ב. ניתן לפתח גם את היכולת לפתרון בעיות - התאמת קטן לגדול, גור לאמא, השוואות גודל, חידות, הפכים, חרוזים ועוד.

בזמני עקשנות המאפיינים כל כך את הגיל הזה, אני ממליצה מאוד להשתמש בהומור (למרות שאני יודעת שזה לא קל). לא לצחוק עליו, אלא לראות את מה שמגוחך בדבר. הומור משחרר מתחים וכעסים.

יש לזכור כי אם אנו מציגים עמדה אוהבת אך תקיפה - הילד יבין מה מצופה ונדרש ממנו.

חשוב לעמוד מאחורי מה שאומרים (כי אם לא, אנו מלמדים אותו או אותה שניתן להתייחס לדברינו ואלינו בזלזול). רצוי שהמשפחה תנסח יחד את הכללים. אפשר לכונן פגישה שבועית שבה משתפים, דנים ומחליטים.

חשוב לזכור, אין נוסחה אחת שמתאימה לכולם, ותמיד אפשר להתייעץ.

ובכל זאת, אם ברצוננו ללמד את הילד להיות חלק מקבוצה (הקבוצה הראשונה שהוא פוגש היא המשפחה) ואם ברצוננו לא להיות "עבדים" שלו או שלה, כדאי להרגיל את הילד לעזור במשימות השונות כבר מגיל צעיר.

מה ניתן לדרוש מהילדים בני השנתיים-שלוש?

למשל, לאסוף את המשחקים בהם שיחקו ולהניחם במקומם; לשים עיתונים במקום; לנקות את השולחן לפני או אחרי הארוחה; לאסוף אוכל שנפל לו או לה בשעת הארוחה; לרחוץ לבד ידיים ופנים, להסתרק, לצחצח שיניים; להתפשט ולהתלבש עם מעט עזרה; לעזור בהעלאת שקית מצרכים מהמכולת הביתה ולעזור להוציא מצרכים מהסל (בלתי שבירים).

שרון צונץ,

פסיכולוגית חינוכית מומחית.