• miri Keller

שלבי האבל - תהליכים לאחר אבדן

עודכן ב: ינו 16

אליזבת קובלר-רוס היתה רופאה פסיכיאטרית שעבדה עם ילדים שחלו מחלה סופנית, ועם בני משפחותיהם. לאורך השנים היא ליוותה משפחות רבות בתהליכי אבל, והגיעה למסקנה שאבל הוא תהליכי, ועוברים בתוכו מספר שלבים. כל שלב יכול לקחת זמן מה, זה אינדיבידואלי ומשתנה מאדם לאדם.

השלבים הם: - הכחשה - כעס - מיקוח - דיכאון - השלמה לאחר שכתבה על כך והרצתה על כך, גילו מטפלים ואנשי מקצוע כי תהליך האבל אינו מאפיין רק לאנשים שחוו מחלה סופנית וקרובי משפחתם, אלא כל פרידה משמעותית מאופיינת פעמים רבות באותם השלבים. בחוויה של אבדן הריון אנו חווים את צער הפרידה מהתינוק שהיה אמור להיות לנו. מהחלום שטיפחנו בתוכנו, מהחיים שצמחו בתוכנו וחדלו, מהחיים שהיו אמורים להיות ולא יהיו.

ארשום פה מעט על כל שלב במודל שלבי האבל של קובלר-רוס, המודל מתאים גם לשלבי אבל לאחר אבדן הריון, וחשוב להבין שזה בסדר, לגיטימי ואף הגיוני לחוש כך.

השלבים יכולים להתרחש מרגע קבלת הבשורה על כך שעומד להתרחש אבדן הריון, או במהלכו, וכמובן נמשכים לאחריו לאורך תקופה.

שלב 1 - הכחשה ובידוד "לא, לא אני, זה לא יכול להיות" בשלב הזה האדם, ואולי גם בני משפחתו, לא מאמינים לידיעה על הסוף המתקרב, או שקרה, ובדרך כלל משוכנעים שנפלה טעות. קובלר-רוס מתייחסת לתגובה זו כבולם זעזועים שהאדם זקוק לו עם קבלת הידיעה הקשה. ההשהיה שבהכחשה מאפשרת לאדם מעין פסק זמן לאסוף את עצמו, לגייס כוחות, ובהדרגה להחליף את ההכחשה במנגנוני הגנה פחות קיצוניים, שיאפשרו בהמשך הבנה וקבלה של המצב, גם אם בצורה חלקית. ההכחשה היא לרוב הגנה זמנית המבטאת את הקושי להתמודד עם המציאות.

שלב 2 - כעס "למה דווקא אני?" מרבית האנשים לא יכולים להמשיך להתכחש לאורך זמן לידיעות על האובדן המתקרב, או שכבר קרה, וההכחשה מפנה את מקומה לרגשות קשים של כעס, זעם, קנאה ושנאה. זהו שלב קשה מאוד להתמודדות גם עבור סביבתו של האדם שחווה אובדן. הכעס יכול להיות מופנה החוצה, לסביבה, לכל הכיוונים, לעתים בצורה שנראית שרירותית וחסרת הבחנה. הוא יכול להיות גם מופנה פנימה ואז הכאב מופנם ולא יוצא החוצה. הבנה וקבלה של הזעם מצד הסובבים יעזרו להתמודדות בכיוון של השלמה, כאשר תגובה הפוכה מצד הסביבה תפחית את הסיכוי להשלים עם המצב ותגרום לתחושות של בדידות.

שלב 3 - מיקוח "אני אעשה הכול, רק תן לי עוד..." שלב זה מאפיין פעמים רבות אנשים שקיבלו את הבשורה ורוצים להשפיע על מה שיקרה. האדם מבטא את רצונו לדחות את הקץ בהתמקחות, בניסיון למנוע את הבלתי נמנע. ההתמקחות כוללת בדרך כלל התחייבות ל"תשלום" כלשהו מצד האדם בתמורה לדחיית גזר הדין, או קבלה כלשהי כדי שלא יקרה. 

שלב 4 - דיכאון "הכל חסר טעם עכשיו, בשביל מה לטרוח? בשביל מה לחיות?" תחושה חריפה של אובדן, המשתנה בחומרתה מאדם לאדם, מחליפה את הכעס וניסיונות המיקוח. מופיעות מחשבות עגומות על העתיד, רגשות של אשמה ובושה, כישלון והחמצה. קובלר-רוס לא מאמינה בניסיונות לעודד ולהרגיע את המתאבל השרוי בדיכאון. לדבריה, הרגשת הדיכאון היא עיבוד רגשי חשוב של המצב, המסייע לתנועה בכיוון של קבלה והשלמה. לא כדאי לעודד ולשכנע ש"יהיה בסדר". למרות הקושי צריך לעבור את שלב הדיכאון מתוך הקשבה והבנה.

שלב 5- קבלה אם הסתייע בידו של האדם לעבור בתמיכת הסביבה את שלבי ההתמודדות הקודמים, יופיע שלב של קבלה והשלמה. בשלב זה מתרחש ויתור על המאבק נגד הגורל ועל חשבונות עם העבר ועם הסביבה. המתאבל מסוגל לבטא מגוון של רגשות שחווה בשלבים הקודמים, להשלים עם סופיות הדברים ולהיפרד מבפנים ממה שאיבד.  רוב האנשים מגיעים לשלב זה, אך ישנם מעטים הממשיכים במאבק במה שהם חוו או נשארים בכעס או בדיכאון, ולא מגיעים לשלב שבו הם יכולים להניח לכך על מנת להשלים בשלווה עם המציאות. חשוב להבחין בשלב זה בין ייאוש וכניעה לבין השלמה וקבלה.

חשוב לי לציין שהמעבר בין השלבים אינו ליניארי, זה לא מסלול חד כיווני שאם עוברים בו שלב אחד אז מסיימים אותו לעד. השלבים לעיתים חוזרים, משתנים, עוברים תהליך, קופצים מאחד לשני ללא סדר מסוים ואז שוב הולכים. זהו תהליך דינאמי ומתפתח, ומאוד אישי.

מה שחשוב זה להיות קשובים לעצמינו ולנפש שלנו,  להבין שאנחנו נורמליים בתוך התהליך הזה, להבין שאנחנו בתוך תהליך ולא נישאר תקועים בו לעד, ולאפשר לעצמינו תנועה. 

אם נאפשר לעצמינו להיות בתוך תהליך, ונאפשר לעצמנו תנועה בו- לבסוף נגיע להשלמה, וליכולת לחיות עם מה שקרה לנו בלי שזה יערער משהו עמוק ויסודי בתוכנו.

בנוסף, לאחר מחקרים על השיטה שלה, בשנים האחרונות נוסף שלב שהיא לא כתבה עליו. והוא מרגש ומעורר לחשיבה. השלב הוא: שלב 6- צמיחה מי שחווה את השלבים, הרגיש אותם ואפשר לעצמו לנוע בתוכם, לעבור שינוי ולחוות השלמה, יכול גם להגיע לשלב של צמיחה מתוך הכאב שלו.  בשלב של צמיחה יש אפשרויות פנימיות חדשות, עשיה מתוך תחושת שליחות או מתוך הרגשה שהנפש נפתחת לעוד הזדמנויות, תחושת השראה, תקווה ושמחה שמגיעה דווקא מתוך המעבר במקומות הכואבים. 



לאט לאט צעד צעד תנו לעצמכן בחמלה וברכות לנוע בין השלבים השונים. באהבה ועדינות לעצמכן.

צאו למסע רך וקרוב אל עבר החיים שאחרי האבדן.  אפשר גם לצמוח מתוכו.

שלכן,

ציפי כהן,

מטפלת רגשית באמצעות מוזיקה (M.A.),מלווה נשים שחוו אבדן הריון בכל שלב.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

שיתוף הילדים האחרים באובדן הריון

לעיתים, אובדן ההריון מתרחש לאחר שכבר קיימים ילדים בבית. הילדים יכולים להיות בגילאים שונים, לעיתים הם אינם יודעים על ההריון שהיה, ולעיתים הם ידעו עליו ואף ציפו לו. שיתוף הילדים האחרים באובדן הריון איך

אשמה

."אני אשמה כי לא דאגתי לו מספיק" "אני אשמה כי יום לפני כן הרמתי משהו כבד" "אני אשמה כי חשבתי שאולי לא מתאים לי הריון עכשיו" "אני אשמה כי לא הלכתי לבדיקה" "אני אשמה כי לא מספיק רציתי" "אני אשמה כי אכלת